שטף דם באפרכסת האוזן של חתולה
החתולה פיצי הובאה למרפאה לאחר שהבעלים הבחינו כי אפרכסת האוזן הימנית "התנפחה". התנפחות זו נגרמת עקב קריעת כלי דם ודימום בין סחוס האוזן לעור, מצידה הפנימי של האפרכסת, דבר אשר הופך את אפרכסת האוזן למעין בלון מלא דם. הגורמים לכך הינם בדרך כלל גירוד או ניעור חזק מאוד של הראש. במקרה הנוכחי במבט לתוך תעלת האוזן ניתן היה להבחין בהפרשה שחורה רבה אשר מילאה את האוזן. הפרשה זו נגרמת עקב מציאותן של אקריות אזניים (Otodectes cynotis) - טפילים מיקרוסקופיים - באוזן החתול. טפילים אלה גרמו לחתולה דלקת אזניים קשה שהתבטאה בגירוד קשה של האוזן וניעור הראש לעיתים קרובות עד שבסופו של דבר נגרם הדימום באפרכסת.
במידה והדימום אינו מנוקז הפיברין המצטבר באיזור של שטף הדם גורם לאחר ההבראה וספיגת הנוזלים להתכוצות ולדפורמציה קשה של האפרכסת אשר איננה ניתנת לתיקון. לכן חייבים לנקז את כל הדם ויותר מזאת להוציא את כל הפיברין שהצטבר. הטיפול המקובל של חיתוך האפרכסת לאורכה וביצוע תפרים רבים מצד אחד לצידה השני של האפרכסת אינו מוצלח לדעתי מכיוון שניסיון זה לתקן את הנזק גורם בעצמו לנזק נוסף רב מאוד לאפרכסת ותוצאותיו אף פעם אינן משביעות רצון.
לכן הפיתרון שאני מצאתי, וזה גם מה שעשיתי לפיצי, הינו הרדמת בעל החיים, חיתוך עיגול עור בקוטר של כחצי סנטימטר בחלקה התחתון של ההמטומה, ניקוז הדם והוצאת כל הפיברין דרך אותו החור ולאחר מכן התקנת חבישת לחץ על האפרכסת לצורך עצירת הדימום. צורת טיפול זו גורמת נזק מינימלי לאוזן, הרבה פחות מכל שיטה אחרת, ודבר זה מתבטא בתוצאות הטובות מאוד של הטיפול יחסית לכל השיטות האחרות.
כמובן שבמקרה של פיצי הייתי צריך, בנוסף לניקוז ההמטומה והחבישה, לטפל באקריות האזניים ובדלקת שהן גרמו. החבישה היתה אמורה להשאר במקומה שלושה שבועות אולם לאחר שבועיים החליטה פיצי שעבר מספיק והורידה את החבישה.
מכיוון שהאפרכסת היתה בסדר והדימום לא חזר קיבלתי את דעתה של פיצי שאין יותר צורך בחבישה ולא החזרתי את התחבושת. ככלל אני משתדל תמיד לשמוע את דעתם של בעלי החיים על הטיפולים שאני נותן להם. הנסיון בהרבה מקרים לימדני שבלא מעט מן המקרים בעלי החיים יודעים אף יותר מן הרופא מה טוב עבורם ולכן אני תמיד לוקח את דעתם בחשבון ומתייחס אליה במלוא הרצינות.
